אליהו רבא על משנה אהלות ז׳:ה׳

5 יצא הראשון מת והשני חי טהור. שאין דרך טומאה ליכנס:

6 הראשון חי והשני מת טמא. שדרך הטומאה לצאת:

7 ר"מ אומר בשפיר אחד טמא. ואפילו הראשון מת והשני חי דסבר פתיחת הקבר כיציאה לאויר העולם דמי וקודם פתיחת הקבר לא אמרינן סוף הטומאה לצאת דטומאה בלועה היא הלכך בשפיר אחד ואפי' יצאו זה אחר זה הואיל ובשפיר אחד תרווייהו בפתיחת הקבר אחת יצאו וכי יצא המת כבר נפתח הקבר של החי וכמאן דיצא לאויר העולם דמי ונטמא באהל המת ולאו טהרה בלועה היא. וכן הראשון חי והשני מת אם בשפיר אחד טמא הואיל וכי יצא החי כבר נפתח הקבר של המת ובפתיחת הקבר נטמא החי. וכן כל הבית נטמא בהאי פתיחה. בשני שפירין שכל היוצאין בשני שפירין אינם יוצאים בפתיחת הקבר אחת אלא לכל אחד ואחד נפתח הקבר בפני עצמו אפי' הראשון חי והשני מת הואיל וכי יצא החי עדיין לא נפתח הקבר של המת והוציאוהו קודם פתיחת הקבר של המת הלכך טהור. ואף ע"ג דסוף הטומאה לצאת. קסבר ר"מ אין להולד טומאה עד שיצא לאויר העולם דטומאה בלועה היא. וכן הראשון מת והשני חי טהור. הואיל ולא נפתח הקבר של החי טהרה בלועה היא. ובתוספתא תניא אמר רבי יוסי אני אומר דבר אחד והם אמרו דבר אחד אני אומר הטומאה דרכה לצאת ואין דרכה ליכנס והם אמרו לי אין להולד טומאה עד שיצא לאויר העולם פי' רבי יוסי בתוספתא היינו רבנן דמתני' ורבנן דתוספתא היינו ר"מ דמתניתין. דסבר אין להולד טומאה לטמא משום שסופו לצאת עד שיצא לאויר העולם דטומאה בלועה היא ופתיחת הקבר הו"ל יצא לאויר העולם: